Posts Tagged ‘אוניברסיטת תל אביב’

שמולי כמשל (הצפרדע והעקרב)

29 ביוני 2012

לא הרבה יודעים את זה אבל עד לפני 11 שנים הייתי סוג של חיה פוליטית. בגיל 14 הצטרפתי לנוער רצ (התנועה שהרכיבה את מרצ יחד עם מפם ושינוי), נסעתי למשלחות בחו"ל, עם ובלי פלסטינים, הייתי חבר במזכירות נוער מרצ,  סגן יו"ר מועצת תלמידים עירונית. חנון חברתי אמיתי. צבא עשיתי בעיקר מתוך קונפורמיזם ומחשבה ארוכת טווח על קריירה פוליטית. שנה אחרי תום השירות המזהיר, במהלכה טיילתי לפולין, גרמניה ויוגוסלביה לשעבר, התחלתי ללמוד. הייתי ויו"ר ועדת הביקורת של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב ותפקידי האחרון היה כנציג במועצת הסטודנטים של הפקולטה למשפטים. זה היה התפקיד העסקני האחרון שלי, והתפטרתי ממנו עוד במהלך שנת הלימודים. שנתיים אחר כך גם עזבתי את עריכת החדשות, ומתישהו הפסקתי גם לצרוך אקטואליה. חמש שנים כיסיתי את תחום הטכנולוגיה. כשבערוץ החדשות של נענע החליפו כותרות על הפיגועים האחרונים של האינתיפאדה השנייה, אני העליתי עוד ידיעה על גוגל. למרות הפעילות הפוליטית, מאז גיל 11 השתדלתי לא להכנס לוויכוחים פוליטיים. המחאה החברתית חוללה בי, כמו ברבים אחרים, מהפך. מה זה מהפך… 1260 מעלות – שלושה סיבובים במקום, כמו בקסם של סרטים מצויירים, ואז עוד 180. יצאתי מהמערה.

אני לא מכיר את איציק שמולי. מהופעותיו בתקשורת קיבלתי רושם שמדובר בבחור חיובי סך הכל ובעל ערכים מהסוג של ארץ ישראל הישנה והטובה. אז אני לא רוצה לדבר עליו אישית, אלא על המקום שממנו הוא בא, ועל האנשים שפגשתי לאורך הדרך – בתנועות הנוער הפוליטיות ובאגודות הסטודנטים. כי אלה היו האנשים שחיסלו לי את החשק להמשיך במסלול הזה. אנשים שאולי פעם היתה להם כוונה טובה, אבל מה שבעיקר עניין אותם היה אחד מתפקידי הדירקטור הרבים בחברות הבנות של האגודה וההתאחדות שחיכו בהמשך הדרך. וכמובן הג'ובים במפלגה. זה היה עוד בתקופה שלמפלגת העבודה היה הרבה יותר מה להציע בתחום הזה.

אף אחד מהם לא התנהל בצורה מושחתת מהסוג שאפשר ללכת איתו למשטרה. ניסינו לתפוס אותם, תמימים שכמונו, ללא הועיל כמובן. זו שחיתות לא מהסוג הפלילי אלא מהסוג המסריח, זה שקשה לשים עליו את האצבע, האפור, הסמוי. סתם ההתנהלות המסריחה שהוציאה לפוליטיקאים את השם הרע שהם זכו לו, ולגורי הפוליטיקאים מאגודות הסטודנטים על אחת כמה וכמה.

דנקנר, נסה לקנות אותי

נדמה לי שאין חבר בתא סטודנטים של מפלגה גדולה שלא מסמן לעצמו עוד כשהוא נרשם לאוניברסיטה את המושב המועדף עליו בכנסת, אם לא בממשלה. ראשות אגודה גדולה, וודאי וודאי ההתאחדות, היא קרש קפיצה לבריכה הפוליטית. לא צריך להכביר מילים. צריך רק להסתכל על רשימת ראשי ההתאחדות לשעבר שהגיעו לצמרת הפוליטית – גילה גמליאל, צחי הנגבי, רוני מילוא, יונה יהב. על מיכאל קליינר ומיכה רייסר, שהיו ראשי האגודה בתל אביב ועל איתן כבל, ישראל כץ, אופיר פינס-פז, אביגדור ליברמן, עזמי בשארה, עוזי ברעם ואחמד טיבי שהיו פעילים באגודה באוניברסיטה העברית בירושלים. פלא שהם גם רוצים? פלא שהם יודעים מה צריך לעשות לשם כך ויותר מזה – מה לא לעשות?

זו הסיבה שבישראל מעולם לא היו מחאות סטודנטים משמעותיות, וקיץ 2011 רק הוסיף והדגים את זה. האגודות האלה, בהכללה גסה כמובן, משרתות את הסטודנטים במיקרו, אבל מעולם לא ייצגו אותו במאקרו. הפעם היחידה שבה הסטודנטים יצאו לרחובות, בסוף שנות התשעים, היה זה במטרה להוריד את שכר הלימוד. מאבק שהישגיו מוסמסו במהרה, כנהוג. הקשר למימסד דרך מפלגות השלטון מצד אחד, האינטרסים העסקיים של ארגוני הסטודנטים, שבעצמם מחזיקים חברות שמגלגלות הרבה כסף מצד שני, ואדישות הסטודנטים מצד שלישי, חזקים באופן בלתי ניתן להתרה. זה לא שכל השמות שהזכרתי, ואיציק שמולי בתוכם, הם לא אנשים טובים שעושים הרבה למען הקהילה והציבור שהם מייצגים. ואני לא אומר את זה בציניות. זו השיטה שחולה, ואת השיטה הזו אנשי המחאה שיצאו מהמערה לרחובות מנסים לשנות.

מהסיבה הזו, לא צריך היה להתאכזב משמולי, משום שמלכתחילה לא היה צריך לצפות ממנו לדבר. לא רק שהמחאה תסתדר בלעדיו, בהיעדרו יש לה גם סיכוי טוב יותר להגיע לצד השני של הנהר. תשאלו את הצפרדע.

נכתב בעקבות הכתבה "כך עבר איציק שמולי מאוהל המחאה לחיקם החמים של הטייקונים" מאת שרון שפורר ו רויטל חובל שפורסמה היום ב"הארץ"


%d בלוגרים אהבו את זה: