Posts Tagged ‘נדל"ן’

אונס אורבני בלב תל אביב

13 במרץ 2012

אם בבחירת מקום עבודה, אהבה ממבט ראשון היתה חשובה כמו בבחירת בן זוג או דירה, הייתי רוצה לעבוד אצל גינדי. במשרדי החברה היזמית של פרויקט השוק הסיטונאי בתל אביב, במנחם בגין 11 ברמת גן, המשקיפה על האיילון, רובע המגדלים של תל אביב ועל השקיעה, דרך זכוכית לא מספיק שקופה שמכוסה בווילונות עבים. אני מדמיין את שולחן העבודה שלי פונה אל החלון, ואת רגעי ההרהורים שבהם אני עוזב אותו כדי להצמיד את האף לחלון כדי לחפש פינה חדשה בעיר, לעקוב אחר המכוניות המשתרכות בפקק באיילון ולהתפעל מכמה שהעננים יפים היום.


בדרך לפגישת השיווק מן החנייה, דרך הלובי למעלית שמרימה אותנו בתנועות קלות ימינה ושמאלה למרומי המגדל, מלווה אותנו אשה נחמדה כבת חמישים שמדריכה אותנו בחיוך. "לאיזו קומה אתם"? 32. "לגינדי, כן?", "כן". אם הייתי צריך לבחור משרד לעבוד בו, הייתי בוחר לעבוד בגינדי. לובי המשרד לבן, הספות רכות והפלזמות מבריקות. על שולחנות בר עגולים, בקבוק למברוסקו, צלחות של פיצוחים מסוכרים ובונבונים מצולפנים.

זה לא הטעם שלי, אבל איכשהו זה עובד. בשולחן הקבלה יושבת בחורה עם שיער שחור שופע ולה משקפיים במסגרת פלסטיק שחורה קטנה ודקה, סטייל של ספרנית ושפתיים קטנות עגולות ואדומות. יש את זו שניגשת עם הדפים כדי שנוסיף לה את כתובת אימייל. יש לה עיניים טובות, נוצצות כמעט כמו של הדוגמנית ששואלת תה או קפה ומחלקת מסמכים למילוי פרטים אישיים. האם הן עובדות שם או נשלחו מחברת דיילות, אני שואל את עצמי. קשה שלא להסתכל עליה ומביך להמשיך להסתכל כשהיא מישירה מבט בעודה רוכנת מן העבר השני של השולחן לחלק את כוסות המשקאות החמים, שופכת מחשוף עדין, על קו הגבול בין אלגנטי למוגזם.


סביב מחצית שולחן הישיבות יושבים כעשרה מתעניינים. המצגת מתחילה בהדמייה של הפרויקט – אי משולש של פתח תקווה קטנה כלואה בין קרליבך החשמונאים ודרך בגין – נלחצת בין רבעי המגדלים המתוכננים מצפונה ומדרומה, ואונסת את המרחב האורבני שבו היא נטועה. עשרה בניינים רבי קומות על צלעות קרליבך והחשמונאים וצלע שלישית של מגדלים שייבנו בשלב הבא. בהדמייה מייצגים אותם תיבות ריקות ושקופות א-לה מגדלי התאומים החדשים, יוצרים יחדיו חומה המתנשאת מעל העיר א-לה הולילנד.

כ-350 דירות נמכרו מאז הוחל בשיווק באוקטובר 2010. רובן בקומות הנמוכות, הם אומרים. נותרו עוד דירות רבות בקומות הגבוהות של הבניינים הפנימיים, היקרים, שמחירן כ-300 אלף שקלים ויותר ממחירי הדירות בבניינים הקיצוניים, הזולים, שלשמם התכנסנו. איש המכירות לא מפסיק להחזיר את השיחה אל הבניינים הללו, שקומותיהם הנמוכות, מוקד שיחת המכירה, כמעט ותלויות מעל הצמתים הסואנים של דרך בגין עם קרליבך והחשמונאים. עכשיו מוכרים את הדירות "בהנחה", להמונים – אנחנו. דירות 2-3.5 חדרים זערוריים של כ-9 מ"ר, המינימום שמאפשר בכלל להגדירם כ"חדר", עם כיוון אוויר אחד, ממד ללא חלונות, ולפחות 650 שקלים בחודש דמי אחזקה. על פני הקרקע ומתחתיה, ערבובייה של קאנטרי קלאב, קניון מותגים, גני ילדים, מוזיאון לאמנות מודרנית ופארק שמורם מעל מפלס הרחוב, מנותק מהעיר. עוול תכנוני שמאפיל על התחנה החדשה בהעדר טעם טוב ובדיאלוג האפסי עם המרחב העירוני. תענוג של ממש, אם לוקחים בחשבון שקומה "1" היא למעשה קומת קרקע (של המפלס הפנימי). על דירת הארבעה חדרים הוא מרפרף, ועל דירת החמישה חדרים הוא כמעט מסרב לדבר. זה לא מפריע למצגת להיתקע שוב ושוב דווקא על ההדמייה שלה, לבנה ובעלת נוף שמיימי.


בפגישה יושב איתנו בחור נוסף, נביא. הוא זורק לאוויר מספרים – דירת שלושה חדרים שהיום עולה כשני מיליון (וזה עוד עבור דירות "לא יוקרה") תעלה בעוד שלוש שנים 2.4-2.6 מיליון. ההערכה הנמוכה היא של "שמאים פסימים" השנייה תוצאה של "הערכות פנטזיונריות". תודה. בשני מיליון הרי אפשר לקנות דירת שלושה חדרים במרכז העיר ברחוב שנראה כמו רחוב ולא כמו גני סביונים ברעננה, ועוד נשאר עם 100-200 אלף בשביל שיפוץ. ההפרש לעומת המחירים בדרום המתפתח גדולים בהרבה – דירת שני חדרים חדשה לגמרי בפלורנטין, עולה כחצי מיליון פחות מהדירה המקבילה הכי זולה (1.7 מיליון). אבל זה שווה כל שקל: אם הכל ידפוק כמו שצריך, בעוד כשלוש שנים וחצי יקבלו הרוכשים את המפתחות לדירותיהם החדשות. אחרי שיסיימו לרהט אותן, הם יוכלו להתרווח על הכורסאות, להצית סיגריה ובשנים שיבואו לעקוב אחר בניית המגדלים המפלצתיים שיצמחו מול מרפסותיהם. אך אל דאגה – הרעש, הלכלוך, וצעקות הפועלים – כבר כלולים במחיר.


הישראבלוף לא מנסה אפילו להסתתר.הפגישה נערכה ב-7 במרץ, שהם כעשרה ימים לפני ה"מבצע הנחות ל-48 שעות" שייערך ב-15-16 במרץ. אנשי המכירות מספרים ש-34 דירות מתוך 50 כבר נמכרו, אבל אם יהיה ביקוש ל-60 הם לא יגידו לא. במבצע עד סוף יוני יבחרו קבלן שיבנה את המרתפים. בינתיים, עבודות החפירה כבר החלו. אני מצליח להתאפק מלהציע בקול רם שאולי כדאי לחכות לטילים האיראניים שיחפרו את הפרוייקט בחינם. במחשבה שנייה אולי כדאי שזה יקרה דווקא אחרי שיגמרו לבנות אותו.


בדרך החוצה אנחנו פוגשים שוב את הגברת החביבה מהמעלית, ושואלים אותה בחביבות "למה לא אמרת קודם שאת עובדת כאן?". "אולי אתם רוצים גם תעודת זהות?" היא משיבה.

 

פרויקט השוק הסיטונאי באתר גינדי, באתר יער אדריכלים


%d בלוגרים אהבו את זה: